יום הזיכרון הטרנסג’נדרי הבינלאומי (Transgender Remembrance Day) הוא היום הפומבי הוותיק ביותר של הקשת הטרנסית, ומצויין מדי שנה ב-20 בנובמבר החל משנת 1999. שבוע המודעות לקהילה הטרנסית (Transgender Awareness Week) מצויין מה-12 ועד ה-19 לחודש, ומטרתו העלאת מודעות והגברת נראות של הקהילה הטרנסית ומאבק באפלייה ואלימות עימן הקהילה מתמודדת.
אזהרה: ערך זה מכיל תכנים קשים וכבדים.
רקע והיסטוריה של יום הזיכרון הטרנסי
יום הזיכרון בעולם
ב-28 בנובמבר 1998, נרצחה בדירתה שבבוסטון מסצ’וסטס בארה”ב, ריטה הסטר, אישה טרנסית שחורה ואקטיביסטית שעסקה בחינוך וזכויות הקשת הטרנסית. הסטר היתה פעילה בולטת בקהילה הטרנסית המקומית. הרצח היה אכזרי במיוחד, אך הרוצח מעולם לא נתפס.
הרצח אירע כמה שבועות לאחר הרצח המפורסם של מת’יו שפארד, אקטיביסט הומו, בוויומינג בארה”ב1https://www.matthewshepard.org/about-us/our-story/. לפני מותו, כאשר שכב שפארד בבית החולים, נערכו בכל רחבי העולם משמרות תמיכה והודלקו נרות. רוצחיו של שפארד נדונו ל-2 מאסרי עולם2https://www.nytimes.com/1999/04/06/us/gay-murder-trial-ends-with-guilty-plea.html 3https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1999-dec-31-mn-47273-story.html. לאחר המקרה, ניסה הנשיא דאז ביל קלינטון להעביר תיקון לחוק לפיו פשעים על רקע מגדר, נטייה מינית, ומוגבלות, יוכרו כפשעי שנאה. התיקון, שלא עבר, כלל הכללה מפורשת של זהות מגדרית4https://cli nton.presidentiallibraries.us/items/show/32585/.
בעוד רציחתו המתוקשרת של שפארד הובילה לדיון ציבורי וסיקור תקשורתי רחב סביב פשעי שנאה כנגד הומואים, הרצח של הסטר לא הביא לתגובה ציבורית משמעותית. הנראות התקשורתית המעטה שהייתה למקרה הרצח כללה לעג לזהותה המגדרית של הסטר, התייחסות אליה בלשון זכר5https://www.masstpc.org/wp-content/uploads/Rita-Hesters-Murder-and-the-Language-of-Respect.pdf, ושימוש בשם איתו נולדה במקום בשמה האמיתי.
שנה לאחר הרצח, גוונדולין אן סמית’, אקטיביסטית טרנסית, החליטה לארגן עצרת נרות בסן פרנסיסקו לזכרה של הסטר ולזכר כל קורבנות האלימות הטרנספובית. בכך, סמית’ ייסדה את יום הזיכרון הטרנסי6https://web.archive.org/web/20130919195456/http://gender.org/remember/about/core.html. בנוסף, היא יסדה פרוייקט מקוון תחת הכותרת “Remembering Our Dead” או בעברית “לזכור את מיתנו”, שסיפר, וממשיך לספר, את סיפורם.ן של חברות וחברי הקשת הטרנסית שנרצחו. האתר מתעד את האובדן הקהילתי בשל פשעי שנאה טרנספוביים משנות ה-70.
כיום יום הזיכרון הטרנסי הבין-לאומי מצויין במאות ערים ברחבי העולם, בעשרות ארצות שונות. בטקסים בדרך-כלל מוקראים שמותיהם של אלו שנרצחו במהלך השנה הקודמת לצד פעילויות נוספות כגון: טקסי הדלקת נרות, תערוכות אמנות, אירועי התרמה, הקרנות סרטים, הרצאות, מעגלי שיח, מצעדים ועוד. אחת המטרות העיקריות בציון יום הזיכרון הבינלאומי הטרנסי היא הצהרה בדבר ערך חייהם של א.נשים שעל הקשת הטרנסית.
עם השנים התחדדו התובנות בדבר פגיעות וסיכונים מוגברים כלפי תת קבוצות בתוך הקהילה הטרנסית. מתוך כך, התווספה ההכרה בכך שהרוב המוחץ של הנרצחות הינן נשים טרנסיות עובדות מין.
נוסף על כך פעילים.ות רבים.ות בוחרים.ות להנציח גם מקרי מוות הקשורים לאובדנות והתמכרויות, מתוך תפיסה שטרנספוביה ואלימות מביאים למוות בדרכים שונות, לא רק על ידי רצח ישיר.
רקע על יום הזיכרון בארץ
החל משנת 2001 צויין יום הזיכרון גם בארץ. בשנים הראשונות, צוין היום על ידי עריכת מפגשים שכללו התכנסות ושיחה בקפה תיאו. בהמשך נערכו טקסים במקומות שונים המזוהים עם הקהילה או תומכים בה – בבית האגודה ברחוב נחמני, בבניין עיריית תל אביב, ועם הקמתו גם במרכז הגאה בתל אביב. הטקסים הכילו תכנים מגוונים, החל מהדלקת נרות, קטעי שירה, נגינה, נאומים, סיפורים אישיים ועוד.
יום הזיכרון נתן מענה קולקטיבי על צרכים שלא קיבלו מענה עד אז או שקיבלו מענה מועט כגון:
- מרחב לשיח ושיתוף על אלימות טרנספובית, פיזית וממסדית.
- נקודת ציון להספיד חברות קהילה שנפטרו בשנה החולפת בנסיבות שונות.
- במה לותיקות הקהילה להספיד את חברותיהן מתחילת דרכה של הקהילה הטרנסית בישראל.
- ציון מספר מקרי הרצח בעולם והקראת שמות.
הטקסים קיבלו הכרה אף מצד פוליטיקאים, כאשר חבר הכנסת הראשון שהגיע לדבר בטקס היה דב חניןֵֵ. לאחריו הגיעו ניצן הורוביץ, יעל גרמן ועוד.
מאז רציחתה של ירדנה מארש ב-2006, לא היה דיווח על רצח בקרב חברי.ות הקשת הטרנסית בארץ, אך הטקסים המשיכו להתקיים לזכרם של א.נשים טרנסג’נדרים שנפטרו בנסיבות שונות.
לחברות קהילה רבות שנפטרות אין משפחה תומכת וחלקן אף נקברות בשמן הקודם. לכן טקס יום הזיכרון מהווה לעיתים מקום התכנסות לחברותיהן לזכור ולחגוג אותן כפי שחיו באמת.
ביקורת על יום הזיכרון
על אף חשיבותו של יום הזיכרון, הוא גם זכה לביקורת פנימית מתוך הקהילה הטרנסית. להקשבה לביקורת מתוך הקהילה ישנה חשיבות רבה על מנת ללמוד ולהשתפר, ולייצר פעילות טובה ומכילה יותר שתסייע לכל החלקים בקשת הטרנסית, במיוחד לאלה החשופים לאלימות גבוהה ושסובלים מהעדר מענים.
בארץ
ביקורת מרכזית בארץ התייחסה למקומן של עובדות מין בטקס. בעוד שהנפטרים.ות במהלך השנים היו ברובן נשים בעבודות מין וחלקן הגדירו עצמן קוקסינליות, הטקס עצמו אורגן ע”י אקטיביסטים.ות טרנסים שלא הזדהו כעובדי.ות מין ועסק בנושאים שלרוב לא היו רלוונטיים לחברותיהם.ן של הנפטרות.
בעקבות ביקורת זו וביקורות נוספות הוספו והורחבו לאורך השנים הנושאים עליהם הושם דגש בטקסים בכדי לכבד ולייצג את הקהילה באופן נאה יותר לצרכיה.
חלק מהשינויים הנ”ל הם:
- הנצחת מקרי מוות כתוצאה מטרנספוביה או בשל הזנחת הקהילה בנושאים כמו אובדנות, התמכרויות, וחוסר נגישות לשירותי בריאות.
- הרחבת העיסוק במניעת אובדנות, תוך התייעצות עם התכנית הלאומית למניעת אובדנות בבניית הטקס.
- שינוי יחסי הכוח בארגון הטקסים כך שנשים ונערות טרנסיות יובילו אותם, עם דגש על עובדות מין וא.נשים ברצף הזנות.
- השמת דגש על נוכחות של דור המייסדות בטקס.
- מתן מקום למשפחה הנבחרת של הנפטרות להנציח אותן בצורה שהן היו רוצות שיזכרו אותן, פעמים רבות בניגוד לדרך ההנצחה והקבורה הרשמית.
בעולם
חוקרים ופעילים בנושאים טרנסג’נדרים מדגישים את החשיבות של גישה הצטלבותית לפוליטיקה טרנסית, ומציינים כיצד אלימות טרנספובית קשורה באופן ישיר לגורמים כמו גזע, מין ומעמד. הדבר בא לידי ביטוי במספר המקרים הלא-פרופורציונלי של אלימות נגד נשים טרנסיות לא לבנות באופן כללי, ונגד נשים טרנסיות שחורות בפרט.
התיאורטיקנים סי ריילי סנורטון וג’ין הריטוורן ההעדרות מבקרים את האופן בו נרטיבים ודימויים של מיתות של טרנסים —ובעיקר טרנסיות— לא לבנות מופצים במרחבים קהילתיים ובתוך תנועות חברתיות בראשות הומואים לבנים, כך שנשים טרנסיות לא לבנות מקבלות ניראות רק בעקבות מותן, ולא לפני כן, דבר המטשטש את העובדה שהאלימות נגדן היא תוצאה של טרנספוביה וגזענות שיטתיות. חוקרים אלו, יחד עם פעילים טרנסג’נדרים נוספים כולל סיסי מקדונלד, ריינה גוסט, ודין ספייד, מקדמים גישה הצטלבותית לאירועים כגון יום הזיכרון ואקטיביזם טרנסג’נדרי באופן כללי.
החוקרת שרה למבל מרחיבה ביקורת זו. לדבריה, יום זיכרון טרנסג’נדרי שמתמקד באבל קולקטיבי מייצר סיכון שאדם לבן שמשתתף בטקס שברובו כולל נשים לא לבנות כקרבנות יוכל ללהק עצמו כצופה תמים, ולא כשותף אחראי לאלימות שגורמת למותן של הנשים עליהן הוא מתאבל כחלק מהקולקטיב. למבל טוענת כי: “המשימה שלנו אם כך היא לדחוף את הנושא עוד יותר רחוק — לא רק ביחס ליום הזיכרון, אלא גם באופנים בהם אנו מנרטבים ומתעמתים עם אלימות. אף אחד מאיתנו אינו חף מפשע. עלינו לייצר פרקטיקות של זיכרון בהן אנו ממקמים את עצמנו לפי מבני הכוח אשר מכוננים את האלימות מלכתחילה. המשימה שלנו היא לעבור מאהדה לאחריות, משיתוף פעולה לרפלקסיביות, מעמידה מהצד כעדים לפעולה. זה לא מספיק פשוט לכבד את זכרם של המתים. אנו חייבים לשנות את הפרקטיקות של החיים.7https://blacktranswomenslivesmatter.blogspot.com/2017/04/her-humanity-heals-hearts-sisters-shall.html8https://www.huffpost.com/entry/the-state-of-emergency-co_b_79815809https://avp.org//wp-content/uploads/2017/04/2014_HV_Report-Final.pdf
— מתוך הערך אודות יום הזיכרון בויקיפדיה.
נתונים להעלאת מודעות
להלן נתונים לסיוע בהעלאת מודעות. יש לזכור שמחקרים נוספים נעשים כל העת והם עשויים להביא לתיקונים בנתונים או להצביע על מגמות של שינוי לכאן או לכאן בנוגע ליחס של האוכלוסיה הכללית לקהילה הטרנסית. ועם זאת, הנתונים הקיימים מצביעים על תמונת מצב כללית בנוגע לאוכולוסיה הטרנס’נדרית:
- כ- 0.5%-0.3% מהאוכלוסייה הבוגרת ו- 2.7%-1.2% מאוכלוסית הילדים והצעירים מזדהים כטרנסג’נדרים10https://www.health.gov.il/Services/Committee/NationalCouncils/Documents/nscp-232772520.pdf.
- 68% מהא.נשים על הקשת הטרנסית חוו אפליה בתעסוקה11https://www.gov.il/BlobFolder/reports/survey-on-feelings-and-experiences-of-discrimination-of-lbgt-at-work/he/LGBTreport2014.pdf.
- טיפולים להתאמה מגדרית (טיפול הורמונלי, הסרת שיער, ניתוחים) מפחיתים משמעותית את תחושת הדיספוריה המגדרית ואת הסיכויים לאובדנות ותורמים לשיפור הרווחה הנפשית12https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25201798/.
- 41% מהטרנסג’נדרים.ות ניסו להתאבד לפחות פעם אחת. תמיכה מצד המשפחה היא גורם משמעותי המשפיע על נתון זה, כאשר כ-51% מאלו שמשפחתם.ן אינה מקבלת אותם.ן ניסו להתאבד ובקרב אלו שמשפחתם.ן קיבלה אותם.ן מספר זה ירד ל32%.13https://transequality.org/sites/default/files/docs/resources/NTDS_Report.pdf.
- 45% נמנעו מטיפול רפואי בשל חשש מיחס רע14https://www.maavarim.org/_files/ugd/140814_8bd7c78e3856492f9fd2b26579b34f91.pdf.
- 48% מהטרנס’גנדרים.ות מדווחים שמצבם הרפואי אינו טוב 15 https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/lgbt_studies_final/he/lgbt_risk_factors.pdf
- 71% מהתלמידים דיווחו על יחס של חטטנות, מציצנות, ושאלות פולשניות מצד מורים16https://www.maavarim.org/_files/ugd/140814_5678dec8a5064d3cafe03ff83c4686b7.pdf.
- 96% מהטרנסג’נדרים.ות בארץ חוו תחושת טרנספוביה במרחב כלשהו בשנה האחרונה 17https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/lgbt_studies_final/he/lgbt_risk_factors.pdf
האשטאגים לציון יום הזיכרון ושבוע המודעות ברשתות חברתיות:
#TDOR
#RememberingOurDead
#transwk #TransAwarenessWeek