יום הזיכרון הטרנסג'נדרי הבינלאומי (Transgender Remembrance Day) הוא היום הפומבי הוותיק ביותר של הקשת הטרנסית, ומצויין מדי שנה ב-20 בנובמבר. שבוע המודעות לקהילה הטרנסית (Transgender Awareness Week) מצויין מה-12 ועד ה-19 לחודש, ומטרתו העלאת מודעות והגברת נראות של הקהילה הטרנסית ולמאבק באפלייה ואלימות עימן היא מתמודדת. השנה מציינים 25 שנה ליום הזיכרון הטרנסי.

אזהרה: כתבה זאת מכילה תכנים קשים וכבדים.

רקע והיסטוריה של יום הזיכרון הטרנסי

יום הזיכרון בעולם

ב-28 בנובמבר 1998, נרצחה ריטה הסטר, אישה טרנסית שחורה ואקטיביסטית שעסקה בחינוך וזכויות הקשת הטרנסית, בדירתה שבבוסטון מסצ'וסטס בארה"ב. הסטר היתה פעילה בולטת בקהילה הטרנסית המקומית. למרות רצח אכזרי במיוחד, הרוצח מעולם לא נתפס.

הרצח אירע כמה שבועות לאחר הרצח המפורסם של מת'יו שפארד, אקטיביסט הומו, בוויומינג בארה"ב¹https://www.matthewshepard.org/about-us/our-story/. לפני מותו, כאשר שכב שפארד בבית החולים, נערכו בכל רחבי העולם משמרות תמיכה והודלקו נרות. רוצחיו של שפארד נדונו ל-2 מאסרי עולם²https://www.nytimes.com/1999/04/06/us/gay-murder-trial-ends-with-guilty-plea.html ³https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1999-dec-31-mn-47273-story.html. לאחר המקרה, ניסה הנשיא דאז ביל קלינטון להעביר תיקון לחוק לפיו פשעים על רקע מגדר, נטייה מינית, ומוגבלות, יוכרו כפשעי שנאה. התיקון, שלא עבר, כלל הכללה מפורשת של זהות מגדרית⁴https://edition.cnn.com/ALLPOLITICS/stories/1999/04/06/hate.crimes/.

בעוד רציחתו המתוקשרת של שפארד הובילה לדיון ציבורי וסיקור תקשורתי רחב סביב פשעי שנאה כנגד הומואים, הרצח של הסטר לא הביא לתגובה ציבורית משמעותית. הנראות התקשורתית המעטה שהייתה למקרה הרצח כללה לעג לזהותה המגדרית של הסטר, התייחסות אליה בלשון זכר⁵https://www.masstpc.org/wp-content/uploads/Rita-Hesters-Murder-and-the-Language-of-Respect.pdf, ושימוש בשם איתו נולדה במקום בשמה האמיתי.

שנה לאחר הרצח, גוונדולין אן סמית', אקטיביסטית טרנסית, החליטה לארגן עצרת נרות בסן פרנסיסקו לזכרה של הסטר ולזכר כל קורבנות האלימות הטרנספובית. בכך, סמית' יצרה את יום הזיכרון הטרנסי⁶https://web.archive.org/web/20130919195456/http://gender.org/remember/about/core.html. בנוסף, היא יסדה פרוייקט מקוון תחת הכותרת "Remembering Our Dead" או בעברית "לזכור את מיתנו", שסיפר, וממשיך לספר, את סיפורם.ן של חברות וחברי הקשת הטרנסית שנרצחו. האתר מתעד את האובדן הקהילתי בשל פשעי שנאה טרנספוביים משנות ה-70.

כיום יום הזיכרון הטרנסי הבין-לאומי מצויין במאות ערים ברחבי העולם, בעשרות ארצות שונות. בטקסים בדרך-כלל מוקראים שמותיהם של אלו שנרצחו במהלך השנה הקודמת, אך נעשות גם פעילויות נוספות כגון: טקסי הדלקת נרות, תערוכות אמנות, אירועי התרמה, הקרנות סרטים, הרצאות, מעגלי שיח, מצעדים ועוד. אחת המטרות העיקריות בציון יום הזיכרון הבינלאומי הטרנסי היא הצהרה בדבר ערך חייהם של אלו שעל הקשת הטרנסית.

עם השנים התווספה ההכרה שהרוב המוחץ של הנרצחות הינן נשים טרנסיות עובדות מין. פעילים.ות רבים.ות בוחרים.ות גם להנציח מקרי מוות הקשורים לאובדנות והתמכרויות מתוך תפיסה שטרנספוביה ואלימות מביאים למוות בדרכים שונות, לא רק רצח.

רקע על יום הזיכרון בארץ

החל משנת 2001 צויין יום הזיכרון גם בארץ. בתחילה נערכו מפגשים בקפה תיאו שכללו התכנסות ושיחה. בהמשך נערכו טקסים בבית האגודה ברחוב נחמני, בבניין עיריית תל אביב, ועם הקמתו גם במרכז הגאה בתל אביב. בטקסים התקיימו הדלקת נר, קטעי שירה ונשיאת דברים. חבר הכנסת הראשון שהגיע לדבר בטקס היה דב חניןֵֵ, לאחריו ניצן הורוביץ, יעל גרמן ועוד. מאז רציחתה של ירדנה מארש ב-2006, לא היה דיווח על רצח בקרב חברי.ות הקשת הטרנסית בארץ.
הטקסים בארץ הכילו כמה אלמנטים עיקריים כגון:

• שיח ושיתוף על אלימות טרנספובית, פיזית וממסדית.
• מקום להספיד חברות קהילה שנפטרו בשנה החולפת בנסיבות שונות.
• במה לוותיקות הקהילה להספיד את חברותיהן מתחילת דרכה של הקהילה הטרנסית בישראל.
• ציון מספר מקרי הרצח בעולם והקראה של מספר שמות.

בגלל שלחברות קהילה רבות שנפטרו לא היתה משפחה תומכת והן נקברו בשמן הקודם, טקס יום הזיכרון מהווה לעיתים מקום התכנסות לחברותיהן לזכור ולחגוג אותן כפי שהיו באמת.

ביקורת על יום הזיכרון

על יום הזיכרון הטרנסי והאופנים בהם הוא מצוין נמתחת ביקורת מתוך הקהילה הטרנסית. חשוב לשמוע ביקורת על ימי זיכרון כדי ליצור פעילות טובה יותר שתסייע לכל החלקים בקשת הטרנסית, במיוחד לאלה שחשופים לאלימות גבוהה ושסובלים מהעדר מענים.

בארץ

בעוד הנפטרים.ות במהלך השנים היו ברובן נשים בעבודות מין וחלקן הגדירו עצמן קוקסינליות, הטקס עצמו אורגן ע"י אקטיביסטים.ות טרנסים שלא הזדהו כעובדי.ות ועובדי מין והתעסק בנושאים שלרוב לא היו רלוונטיים לחברותיהם.ן של הנפטרות. לאורך השנים הוספו והורחבו הנושאים עליהם שמים דגש בטקסים בכדי לכבד ולייצג את הקהילה באופן נאה יותר לצרכיה.

חלק מהשינויים הנ"ל הם:

• הנצחת מקרי מוות מקרי מוות כתוצאה מטרנספוביה או בשל הזנחת הקהילה בנושאים כמו אובדנות, התמכרויות, וחוסר נגישות לשירותי בריאות.
• עיסוק נרחב יותר במניעת אובדנות והתייעצות עם התכנית הלאומית למניעת אובדנות בבניית הטקס.
• שינוי יחסי הכוח בארגון הטקסים כך שנשים ונערות טרנסיות יובילו אותם, עם דגש על עובדות מין וברצף הזנות.
• לתת מקום למשפחה הנבחרת של הנפטרות להנציח אותן בצורה שהן היו רוצות שיזכרו אותן, פעמים רבות בניגוד לדרך ההנצחה והקבורה הרשמית.
• נוכחות של דור המייסדות בטקס.

בעולם

חוקרים ופעילים בנושאים טרנסג'נדרים מדגישים את החשיבות של גישה הצטלבותית לפוליטיקה טרנסית, ומציינים כיצד אלימות טרנספובית קשורה באופן ישיר לגורמים כמו גזע, מין ומעמד. הדבר בא לידי ביטוי במספר המקרים הלא-פרופורציונלי של אלימות נגד נשים טרנסיות לא לבנות באופן כללי, ונגד נשים טרנסיות שחורות בפרט.

התיאורטיקנים סי ריילי סנורטון וג'ין הריטוורן ההעדרות מבקרים את האופן בו נרטיבים ודימויים של מיתות של טרנסים—ובעיקר טרנסיות— לא לבנות מופצים במרחבים קהילתיים ובתוך תנועות חברתיות בראשות הומואים לבנים, כך שנשים טרנסיות לא לבנות מקבלות ניראות רק בעקבות מותן, ולא לפני, דבר המטשטש את העובדה שהאלימות נגדן היא תוצאה של טרנספוביה וגזעניות שיטתיות. החוקרים האלה, יחד עם פעילים טרנסג'נדרים נוספים כולל סיסי מקדונלד, ריינה גוסט, ודין ספייד, מקדמים גישה הצטלבותית לאירועים כגון יום הזיכרון ואקטיביזם טרנסג'נדרי באופן כללי.

החוקרת שרה למבל טוענת אף יותר מזה. לדבריה, יום זיכרון טרנסג'נדרי שמתמקד באבל קולקטיבי מייצר סיכון שהלבן בטקס שברובו כולל נשים לא לבנות כקרבנות יוכל ללהק עצמו כצופה תמים, ולא כשותף אחראי לאלימות שגורמת למותן של הנשים עליהן הוא מתאבל כחלק מהקולקטיב. למבל טוענת כי: "המשימה שלנו אם כך היא לדחוף את הנושא עוד יותר רחוק — לא רק ביחס ליום הזיכרון, אלא גם באופנים בהם אנו מנרטבים ומתעמתים עם אלימות. אף אחד מאיתנו אינו חף מפשע. עלינו לייצר פרקטיקות של זיכרון בהן אנו ממקמים את עצמנו לפי מבני הכוח אשר מכוננים את האלימות מלכתחילה. המשימה שלנו היא לעבור מאהדה לאחריות, משיתוף פעולה לרפלקסיביות, מעמידה מהצד כעדים לפעולה. זה לא מספיק פשוט לכבד את זכרם של המתים. אנו חייבים לשנות את הפרקטיקות של החיים.⁷https://blacktranswomenslivesmatter.blogspot.com/2017/04/her-humanity-heals-hearts-sisters-shall.html⁸https://www.huffpost.com/entry/the-state-of-emergency-co_b_7981580⁹https://avp.org//wp-content/uploads/2017/04/2014_HV_Report-Final.pdf

— מתוך הערך אודות יום הזיכרון בויקיפדיה.

נתונים להעלאת מודעות

להלן נתונים כדי לסייע בהעלאת מודעות. חשוב להתייחס לנתונים לא כאמת מוחלטת אלא כתמונת מצב:

• כ 0.3% – 0.5% מהאוכלוסייה הבוגרת ו 1.2% -2.7% מילדים וצעירים מזדהים כטרנסג'נדרים¹⁰https://www.health.gov.il/Services/Committee/NationalCouncils/Documents/nscp-232772520.pdf.
• 68% מהקשת הטרנסית חוו אפליה בתעסוקה¹¹https://www.gov.il/BlobFolder/reports/survey-on-feelings-and-experiences-of-discrimination-of-lbgt-at-work/he/LGBTreport2014.pdf.
• טיפולים להתאמה מגדרית (טיפול הורמונלי, הסרת שיער, ניתוחים) מפחיתים משמעותית את תחושת הדיספוריה המגדרית, הסיכויים לאובדנות ותורמים לשיפור הרווחה הנפשית¹²https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/25201798/.
• 41% מהטרנסגנדרים.ות ניסו להתאבד לפחות פעם אחת או כ51% מאלו שמשפחתם.ן אינה מקבלת אותם.ן. מספר זה ירד ל32% בקרב אלו שמשפחתם.ן קיבלה אותם.ן¹³https://transequality.org/sites/default/files/docs/resources/NTDS_Report.pdf.
• 45% נמנעו מטיפול רפואי בשל חשש מיחס רע¹⁴https://www.maavarim.org/_files/ugd/140814_8bd7c78e3856492f9fd2b26579b34f91.pdf.
• 71% מהתלמידים דיווחו על יחס של חטטנות, מציצנות, ושאלות פולשניות מצד מורים¹⁵https://www.maavarim.org/_files/ugd/140814_5678dec8a5064d3cafe03ff83c4686b7.pdf.

האשטאגים לציון יום הזיכרון ושבוע המודעות ברשתות חברתיות:

#TDOR
#RememberingOurDead
#transwk #TransAwarenessWeek

לקריאה נוספת אודות יום הזיכרון:

• Transgender Day of Remembrance Resource Kit for Journalists
• Trans Day of Remembrance
• What You Need to Know About Trans Awareness Month